לסלט הזה יש אינספור גרסאות, עם או בלי שמנת חמוצה, חומץ או לימון ועוד דקויות הרות גורל שכאלה. הסלט נכנס אצלי לקטגוריית המאכלים שרק אני מתענגת עליהם בעוד שאר הסובבים מרימים גבה. עכשיו כשגיליתי את מוצאו ואת הסיפור שמאחוריו, אני גם מבינה למה אני כל כך קשורה אליו.
בדרך כלל אני קונה אותו מוכן במעדניה, הפעם ניסיתי לאלתר לבד. מלפפונים פרוסים דק דק, מלח, סוכר, חומץ ושמיר.
סלט Miseria
כבר כתבתי לך, צילומים מאוד יפים ומיוחדים, ממש ממש מרגישים את הטעם דרך הצילומים.
השבמחקמגי
איזה כיף :) תודה מגי!
השבמחקאני בטוח שהסלט הזה נולד ביום קיץ מהביל כמו היום. התקריב בתמונה הראשונה מימין מגרה לי את המיצים.
השבמחקיותר נכון יום קיץ מהביל כמו אתמול :)
השבמחקתודה על הפרגון, זו בדיוק המטרה.
שמחה לראותך פה.
אכן צילומייך יפים.
השבמחקבסיפור על מקור הסלט את מתכוונת ל"לחם העוני של הכמרים" או יש סיפור נוסף? אשמח להכירו.
הי ליאת,
השבמחק"לחם העוני" ? לא מכירה את הסיפור הזה, אשמח אם תשתפי.
הסיפור שקראתי על מקור הסלט הוא כזה: (מעתיקה לך מYNET)
זהו סלט פשוט עם סיפור מעניין. השמועה אומרת שמקורו במאה ה-16, בתקופת המלכה בונה. המלכה, ממוצא איטלקי, התגעגעה הביתה וציוותה להכין לה את הסלט. היא צרכה אותו בכמויות עצומות רק כדי להפיג מעט את אומללותה, ומכאן שמו Miseria.
ותדה על המחמאה!
קשה לי להאמין שסלט מלפפונים פותר אנשים מאומללות. סטייק ויין - כן ! וכאן באה הגרסה שאני מכירה, שהנזירים (קודם כתבתי "כמרים" - נו נו נו לי....) שהיו מצווים על צניעות עד כדי סיגוף, כמובן שלא אכלו בשר.... ומה שגידלו בגינות שלהם - את זה אכלו, למשל, מלפפונים ושמיר.
השבמחקאת סיפור שמעתי מחמותי כשהייתי כלה צעירה, לפני למעלה מ-40 שנה. מיזרי זה לאו דווא אומללות אלא דלות.
אני חובבת גדולה של סטייקים ויין, אבל הסלט הזה הוא ה guilty pleasure שלי ומעלה על פני חיוך כל פעם מחדש. הסיפור שלך לא פחות הגיוני ואני מאמצת את שתי הוורסיות בשמחה. והאמת, כל סיפור על "מזון עניים" יתאים פה.
השבמחקתודה שאת כאן!
בא לי!
השבמחק