השבוע עשיתי סיבוב לנחלת בנימין- מקור כל הבדים ביקום כולו (סתם, לא באמת). חיפשתי בדים בצבעי פודרה וגוף- ורדרדים וענוגים- ליום צילומים שאני מתכננת בקרוב. אחרי שמצאתי את מבוקשי, הלכתי לביקור העונתי בארטא וקניתי ניירות מהרבה סוגים ועוד ערמת פיצ'יפקס שאני פשוט "חייבת" שיהיה לי.
לקראת יום הולדתי, כרגיל החל סיעור מוחות לגבי הארוחה החגיגית שאמא מבשלת. אני לקחתי על עצמי את הקינוחים. מאחר וכל הארוחה היתה אמורה להיות בסימן: "קטן", דהיינו מנות קטנות (והרבה מהן) שמוגשות יחד למרכז השולחן, הלכתי על טארטלטים. את התבניות קניתי בגרובשטיין ועל הטיול הזה סיפרתי כבר בפוסט הקודם. את המתכון הסופי, אחרי שיטוטים רבים ברשת, מצאתי אצל מאיה מ"בצק אלים". היחוד של המתכון הזה הוא בכך שהוא לא נעשה בצורה הקלאסית של בצק פריך, עם כל שגעת הפירורים והחמאה הקרה (וכן, עדין אין לי מיקסר) אלא בדיוק הפוך- זה בצק חם שמעבדים אותו בסיר על הגז, אדיר!
את המילויים הרכבתי מכל מיני מתכונים שמצאתי בספרים וברשת, פלוס כמה הימורים ואילתורים. מילוי גבינה עם פירות, ושוקולד עם... שוקולד!
אחרי שנפרדתי בשמחה מעבודתי הישנה, התנסתי בניקוי פיזי מסיבי שכלל צום מיצים קפדני. לכבודו עשיתי הכנה של אכילת ירקות וגבינה רזה בלבד וגם קניתי מכונת מיץ אימתנית דרך הרשת.
אחרי 10 ימים בערך חזרתי לפעילות מטבחית מלאה. בתור מובטלת עם ה-מון זמן פנוי, שקעתי בקריאת המוני בלוגים- אוכל, אופנה, צילום, טיפוח (נשמע קצת בנותי, אבל אלה החיים). באחד הימים קמתי נמרצת בבוקר ושמתי פעמי לעבר שוק לוינסקי. נכנסתי לחנות האהובה עליי, שמתמחה בצרכי אפייה-גרובשטיין. זה לא שיש בחנות הזו דברים שאין בשום מקום אחר, פשוט יש שם שירות נעים ולבבי, הבנות תמיד מוכנות לייעץ ולעזור, ואיכשהו , גם אם לא זוכרים את שמי, אני תמיד מרגישה שם בבית. נרכשו (כרגיל יותר ממה שתכננתי): תבניות לטארטלטים (ועל כך פוסט נפרד בהמשך), נפאז', ברס, אבקת נוגט, משקל (סוף סוף!), סוכריות קישוט קטנות בצורת לב ומברשת וורודה מסיליקון.
אמא הצטרפה אלי לסיבוב בשוק לוינסקי, שם שלפתי מתכון לגרנולה שיושב ומחכה לי בין דפי היומן לפחות כבר 4 חודשים. מתכון שהצלבתי בין כמה מתכונים שמצאתי ברשת, זו פעם ראשונה שאני מכינה גרנולה לבד והיא יצאה אליפות!
באחד משיטוטי האינטרנט של בין בלוגי אוכל (אני שם רק בשביל התמונות, עלק) נתקלתי במתכון המיובא של הילה מהבלוג "ביסים" ללחם ללא לישה. קראתי את הפוסט, כולל הלינקים ליו טיוב ולכתבה המקורית והחלטתי לנסות לבצע. באותו יום גם התחלתי להשתעשע עם הרעיון לפתיחת בלוג משל עצמי. והנה מה שיצא- לחם קשה וקראנצ'י בחוץ ורך מבפנים. המשימה הבאה היא להתחיל לגוון אותו עם כל מיני תוספות ומשחקים בין סוגי הקמחים.
