ובכן,שלא כמנהגי,אני מגיבה..פשוט חגיגה לעיניים ולנשמה. האם המנגנת בתמונה הלפני אחרונה היא הכדרית נורית נריה רוטשילד??? מכל מקום,סגרת את 2011 ביופי רב. טליה
השארתי את הפוסט הזה בטאב פתוח בערך ממתי שפרסמת אותו, כל פעם נכנסתי לראות ולשמוח ורציתי לכתוב ו...אני רואה ששאול אמר בערך את מה שרציתי להגיד:) ושוב,השחור לבן מתשתלב כל כך טוב ונכון (וזה לא פשוט) בין כל הצבע הזה. תענוג צרוף, יקירתי!
תודה רבה רבה קירה :) כיף לקבל תגובות כאלו. הכלל שהנחה אותי ביום הזה, היה לצלם אוכל ופרטים קטנים בצבע ואת האנשים והמוזיקה לצלם בשחור לבן. שמחה לראות שזה עבד!
בשוטטות אקראית עליתי על התגובות והרי עידכון בשולי הנושא: הדמיון לנורית רוטשילד הקרמיקאית מדהים ביותר, בקפיצת זמן של שלושים וחמש שנים. נורית ואני(בן זוגה בכל השנים הללו) היינו ממקימי ארטישוק השכנה של שאפה ושתינו המון קפה במקום. מי זאת טליה שמכירה את נורית מההיסטוריה הרחוקה כל כך?
השחור-לבן, בעיקר האחרונה, פשוט מדהימות !
השבמחקניר.
ובכן,שלא כמנהגי,אני מגיבה..פשוט חגיגה לעיניים ולנשמה.
השבמחקהאם המנגנת בתמונה הלפני אחרונה היא הכדרית נורית נריה רוטשילד???
מכל מקום,סגרת את 2011 ביופי רב.
טליה
כמה יפה הדו-קיום של הצבע והשחורלבן, מחמיאים זה לזה, משוחחים ביניהם ועונים בהד.
השבמחקשנת שמחה אוכל מוזיקה יופי ואהבת אדם!
תודה רבה לכם :)
השבמחקוטליה, לצערי איני יודעת את שמה. אבל מחיפוש קצר בגוגל, נראה לי שנורית רוטשילד מבוגרת מהמנגנת בלא מעט שנים.
משגע, כמה אני אוהבת כל פעם שמגיע הודעה על עידכון מהבלוג שלך :-)
השבמחקתודה על המענה,אני מעריכה זאת מאוד. הדמיון מפתיע והתמונות,בהסתכלות שנייה-מדהימות,כל אחת בדרכה.חן חן
השבמחקטליה
תודה מרינה, שמחה שאת פה.
השבמחקוטליה, שמחה שאת פה גם כן...
סדרה מעוררת השראה. כל תמונה, בדרכה, היא עולם מלא חיים, וריח ומוזיקה. ומה שמעניין - המונוכרום לא פחות צבעוני.
השבמחקמה היה בשוטים הקטנים ממתכת?
השבמחקאלו לא שוטים ממתכת, אלא קעריות קטנות מקרמיקה.
השבמחקהיה בפנים מרק גספצ'יו אם אני לא טועה.
השארתי את הפוסט הזה בטאב פתוח בערך ממתי שפרסמת אותו, כל פעם נכנסתי לראות ולשמוח ורציתי לכתוב ו...אני רואה ששאול אמר בערך את מה שרציתי להגיד:)
השבמחקושוב,השחור לבן מתשתלב כל כך טוב ונכון (וזה לא פשוט) בין כל הצבע הזה.
תענוג צרוף, יקירתי!
תודה רבה רבה קירה :)
השבמחקכיף לקבל תגובות כאלו.
הכלל שהנחה אותי ביום הזה, היה לצלם אוכל ופרטים קטנים בצבע ואת האנשים והמוזיקה לצלם בשחור לבן.
שמחה לראות שזה עבד!
בשוטטות אקראית עליתי על התגובות והרי עידכון בשולי הנושא:
השבמחקהדמיון לנורית רוטשילד הקרמיקאית מדהים ביותר, בקפיצת זמן של שלושים וחמש שנים.
נורית ואני(בן זוגה בכל השנים הללו) היינו ממקימי ארטישוק השכנה של שאפה ושתינו המון קפה במקום.
מי זאת טליה שמכירה את נורית מההיסטוריה הרחוקה כל כך?