יום שני, 31 במאי 2010

מסיבת פרידה

אחרי יום הצילומים בפוסט הקודם, באה הפוגה ארוכה ובה התרכזתי בלהתפרנס ולהרהר. תקופה זו באה לסיומה עם התפטרות דרמטית שלי, ובה אני מכריזה בפני כל מי שרק מוכן לשמוע- שלתחום הזה אני לא חוזרת. חגגתי את סופה של תקופה במסיבת פרידה המונית אצלי בבית, אדם והשותפה הכינו יחד איתי את הכיבוד. כאן אולי כבר כדאי לשתף במתכונים, אמנם הם לא מקוריים שלי, אבל כמעט תמיד אני מעגלת פינות, משדרגת ומשנה ובכך הופכת אותם לשלי. את עלי הגפן אדם הכין, אם מישהו ירצה הסבר, אני בטוחה שיסכים לחלוק אותו.



בורקיטס: יוצא מלא, לא ספרתי אחד אחד אבל לפחות 4 תבניות תנור (ונשאר עוד אחרי מסיבה של 50 איש)

500 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות

1 ביצה

250 מל' שמנת מתוקה (מיכל אחד)

30 גרם מלח

10 גרם אבקת אפיה (שקית אחת)

קורט סוכר

1 ק"ג קמח לבן רגיל

ביצה טרופה להדבקה

שומשום

(תבניות תנור ונייר אפיה עליהן)

אופן ההכנה:

מערבבים בקערה את כל החומרים היבשים יחד עם החמאה למרקם פירורי. (לי אין מיקסר בבית וגם לא מעבד מזון, לכן אני עושה הכל ידני. אני בטוחה שמכשירי חשמל יקצרו את התהליך מאד)

מוסיפים את השמנת המתוקה ומעבדים לגוש אחיד.

משטחים את הבצק לעובי של כ 1 ס"מ, עוטפים הניילון נצמד ומקררים במקרר חצי שעה.

מרדדים על משטח מקומח, ועם מערוך מקומח לעובי של כ2 מ"מ.

מחממים תנור ל180 מעלות

קורצים עיגולים עם כוס, מברישים את שפת העיגול בביצה טרופה, מניחים במרכז חצי כפית של מילוי ומקפלים. מהדקים עם האצבעות, ואפשר גם לחזק עם שיני מזלג- ואז יוצא קצה משונן.

אופים עד שמשחים קצת (כ20 דקות, תלוי בתנור)


מילוי: כאן מגיע הצד המאלתר שלי. קניתי בסופר 200 גרם בולגרית 5%, 200 גרם קשקבל, גירדתי את שתיהן לאותה קערה, הוספתי פלפל גרוס ואולי קצת אגוז מוסקט (לא צריך מלח כי הבולגרית כבר מלוחה). ואז נזכרתי שיש לי חצי חבילת קוטג' במקרר אז הוספתי גם אותה. לא צריך ביצה ש"תדביק" וגם לא שום תוספת אחרת.

בתבנית האחרונה, אדם קלה חציל מיותם שעמד לו על השיש, והוספנו אותו לסוף של תערובת הגבינות- יצא מעולה! מה שאומר- הכל הולך, פלפלים קלויים, גבינת עיזים, רוקפור, זיתים וכל מה שאתם אוהבים.











אצל אמא


אחרי שהתנסתי בצילומים של רכיב אחד, על הרצפה כשהשמש בדיוק בזוית שרציתי, על רקע מיטב הנירות שקניתי בארטא- הבנתי שקשה מאד גם לבשל, גם לעצב וגם לצלם. אמא באה לעזרתי, במיוחד קיוויתי לתפוס ידיים עובדות, את תהליכי הבישול ואת הסביבה הטבעית אצלה במטבח. 

















יום ראשון, 30 במאי 2010

פוסט פתיחה

מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה?

הנה כמה נסיונות עבר. מסתבר שבאמת יש כזה דבר- מוזה, ואם לא מוזה אז חשק. פעם בתקופה נופלת עלי ההתלהבות מחדש מכל מה שקשור באוכל וצילומי אוכל. עד לפעם הבאה.